חיבור זה עוסק בהשערה שבתוך המסגרת הדתית-תרבותית של עם ישראל, הייתה קיימת דרך רוחנית שנשמרה בסוד על ידי קבוצות קטנות של מתרגלים. דרך זו מקורה במסורת הכוהנית שהגיעה לארץ ישראל ממצרים, והיא נשמרה בקרב חוגים של כוהנים בבית המקדש בירושלים. בסביבות המאה ה- 3 לפנה"ס אנו מוצאים עדויות לכך שממשיכי דרכם הרוחנית של כוהני המקדש פרשו והקימו קהילות נפרדות. חלק מפורשים אלה חיו בקומראן שבמדבר יהודה במסגרת קהילה של נזירים, חלקם התגוררו בירושלים ובסביבתה, ואחרים היגרו למצרים וייתכן שגם לאזור סוריה של היום. קהילה זו של פורשים, שנקראה כת האיסיים או עדת היחד, ראתה את עצמה כשומרת של המסורת הכוהנית העתיקה ושל תורת משה המקורית. בתקופה זו התחיל להיווצר ממסד רבני שהניח את היסודות לדת היהודית כפי שאנו מכירים אותה היום. האיסיים פרשו מתוך המסגרות הדתיות של הרבנים מצד אחד ושל כוהני בית המקדש מצד שני, מכיוון שהתנגדו להן וראו בהן עיוות של תורת משה. עם כל זאת חלק מהשקפותיהם של האיסיים נטמע בעולם הדתי היהודי, וצץ והופיע בתוך הספרות המיסטית ובתורת הקבלה. במקביל ישנן עדויות לכך שישוע וחוג תלמידיו הקרובים היו קשורים לכת האיסיים. לאחר מותו של ישוע המשיכו חלק מתלמידיו לשמור את תורתו המקורית בתוך מסגרות כיתתיות יהודיות-נוצריות, ששימרו את הדרך הרוחנית האיסיית. כמה עשרות שנים לאחר מותו של ישוע הפכה הנצרות לדת ממוסדת, והתנתקה מהדרך הרוחנית האיסיית שהייתה המקור שלה. יתרה מכך אבות הכנסיה רדפו את הכתות ששימרו את המסורת האיסיית, וראו בתורתן כפירה בנצרות. באופן מפתיע אנו מוצאים עדות לכך שדרכם הרוחנית של האיסיים המשיכה להתקיים
במחתרת במשך מאות שנים והתגלתה שוב בתחילת המאה ה- 20, בתוך מנזרים ששמרו כנראה על מראית עין של מנזרים נוצריים רגילים. על פי העדויות שבידנו מנזרים אלה פעלו באזור ירושלים ומדבר יהודה וכן במצרים. גיאורג איבאנוביץ' גורדייף - אחד המורים הרוחניים החשובים של תקופתנו – מעיד על כך שפגש את האיסיים ואף למד אצלם. השפעתה של הדרך האיסיית ניכרת במשנתו של גורדייף, ובאמצעותה היא הגיעה גם לתורותיהם של מורים רוחניים נוספים.